זועבי נ' חידר חטאר בע"מ

החלטה

בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה ביום 19.5.14 על החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל (מר אורי אוחיון, להלן - כב' הרשם) מיום 24.10.13 (להלן - ההחלטה) .

בהחלטה נעתר כב' הרשם לבקשת החייב להכריז עליו כחייב מוגבלת באמצעים תוך שהוא מתנה זאת בהפקדת תשלום ראשוני על סך 5,000 ₪ ובתשלום שוטף על סך 1,000 ₪ לחודש והכול במסגרת החלטה מנומקת ומפורטת שסקרה את בקשת החייב ואת הנתונים הכספיים שהוצגו באותה בקשה.

בהליך שבפניי עותר המבקש להאריך לו המועד להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה וליתן לו רשות לערער.

החייב טוען כי הסכומים שנקבעו בהחלטת כב' הרשם אינם סבירים בשים לב למצבו האישי והכלכלי שהוצגו במסמכים שצורפו על ידו, וכי חלק מהנתונים שצוינו והובאו בחשבון לרבות מספר בני המשפחה הסמוכים על שולחנו – שגויים. עוד נטען כי כב' הרשם לא הביא בחשבון את נסיבותיו האישיות הספציפיות של החייב, מצבו הרפואי, וכי אין בסיס לקביעה כי הוצאותיו של החייב חורגות מהנדרש בשים לב לגודלה של משפחתו ואינן מתיישבות עם הכנסתו הנטענת. המבקש טוען כי שיעור ההוצאות שננקב על ידו עולה כדי קיום בסיסי בלבד. עוד נטען כי כב' הרשם לא שקל את מכלול השיקולים המתבקשים והנדרשים בנסיבות העניין לרבות זכות המבקש ומשפחתו לקיום בכבוד.

לעניין הארכת המועד נטען בבקשה להארכת מועד כי מאחר והמבקש מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי הרי שנדרש אישור של הלשכה לצורך הגשת ערעור ועקב עומס בלשכה התעכבה הגשת הבקשה עד כה הגם שהיא הומצאה לב"כ המבקש כבר ביום 4.12.13.

יצוין כי הבקשה להארכת מועד לא נתמכה בתצהיר ואין התייחסות לנטען בה במסגרת תצהיר שצורף לכתב הטענות העיקרי.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בבקשה להארכת מועד על נספחיה ובהחלטת כב' הרשם - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות וכך גם דין הבקשה למתן רשות ערעור וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

להלן הנימוקים.

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979 קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום הינתנה או המצאתה לידי בעל הדין המבקש לערער עליה.

במקרה זה ההחלטה ניתנה ביום 24.10.13 והומצאה לב"כ המבקש לכל המאוחר ביום 4.12.13 כך שהמועד להשיג עליה חלף זה מכבר.

כאמור, המבקש הגיש בקשה להארכת מועד במסגרתה נטען בין היתר כי לאחר קבלת ההחלטה פנתה ללשכה לסיוע משפטי וכי עקב עיכובים שונים הקשורים בלשכה לסיוע משפטי התעכבה הגשת הרע"צ.

כאמור, הבקשה להארכת מועד לא נתמכה בתצהיר ודי היה בכך על מנת לדחותה.

לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ המבקש כי מדובר בטענות משפטיות בלבד בבשים לב לכך שהבקשה להארכת מועד כל כולה טענות עובדתיות (לעניין מועד ההמצאה, העומס בלשכה, לוח המזנים לפנייה ללשכה וכו') וכאמור די היה בהעדרו של תצהיר על מנת להביא לדחייתה. ממילא ספק בעיניי אם היה בנימוק זה לבדו כדי להצדיק הארכת המועד המבוקשת בשים לב לפרק הזמן הניכר שחלף ממועד ההחלטה ועד היום. יודגש כי אין מדובר באיחור של ימים ספורים שניתן להסבירו בעומס עבודה אלא בבקשה שהוגשה כשבעה חודשים לאחר מתן ההחלטה נשואת הרע"צ..

משכך, ובהעדר תצהיר תומך מתאים לבקשה להארכת מועד ולטענות העובדתיות המועלות בה באשר לסיבת האיחור הניכר - אין בידי להיעתר לבקשה להארכת מועד והיא נדחית.

למעלה מן הצורך אציין כי בחנתי את בקשת רשות הערעור לגופה וגם לגופו של עניין נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

עיון בהחלטה המפורטת מעלה כי הנתונים האישיים והכספיים שהוצגו על ידי החייב נבחנו במסגרת ההחלטה בקפדנות ובדקדקנות. ההוצאות השונות, שיעור החוב והתנהלות המבקש צוינו בהחלטה באופן ברור ומפורט. עוד נתן כב' הרשם דעתו לחוב הכולל בתיקי ההוצאה לפועל הפתוחים כנגד החייב העומד על סך למעלה מ – 300,000 ₪ כאשר אזכיר כי המבקש מציע לשלם תשלום חודשי בגובה 150 ש"ח.

עוד ציין כב' הרשם קיומו של תיק איחוד שכבר פוזר והפנה להלכות הרלבנטיות לעניין שיקול הדעת המוקנה לו במקרה כגון זה.

לאחר עיון בהחלטת כב' הרשם לא מצאתי כי נפל בה פגם המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור בשים לב לשיקולים שנדרשת ערכאת הערעור לשקול בהליך מסוג זה.

לא יכולה להיות מחלוקת כי עצם קביעת סכום ראשוני, וממילא צו תשלומים, מצויה במסגרת מתחם שיקול הדעת של כב' הרשם בבואו להכריע בבקשת חייב להכריזו מוגבל באמצעים. זאת, בשים לב ללשון החוק בעניין זה ולשיקול הדעת הרחב המוקנה לרשם הוצאה לפועל בבקשות מסוג זה והמיושם בכל מקרה לגופו והכול בשים לב לתכלית דיני הוצאה לפועל ולזכויות הזוכים שגם לזכויותיהם יש ליתן משקל מתאים ואיזון ראוי בבקשות מהסוג הנ"ל.